עלון בוגרים כסלו תש"ף
הרשמו לעלון שלנו
בואו ועזרו לנו להגיע לעוד בוגרים. רישמו אותם לעלון!
התנועה קוראת להמשיך להתפלל לרפואת רכז אזור ירושלים אפרים משה צבי בן שולמית צביה
ולרפואת בנו איתי יעקב בן ציפורה.
שנתבשר בבשורות טובות
דבר ההנהלה
שאול דה מלאך -מזכ''ל התנועה
לא פורמלי, ולא במקרה
"האם מותר לראש ממשלה לכהן תחת כתב אישום?"
אין כלי תקשורת שלא עסק בשבועות האחרונים בשאלה זו. לרוב מבקשים המתדיינים להעביר את השאלה ממגרש ה"מותר – אסור" אל מגרש ה"ראוי – לא ראוי". אלא שהניסיון לטפל בנושא מתוך שאלת הראוי יש מידה מסוימת של צביעות.
הנושא קשור באופן עמוק לתרבות והאופי שלנו כחברה. "סמוך" ישראלי טיפוסי. ה"ג'ינג'י עם המפתח" של קישון, "יהיה בסדר" של רבין וכמובן שיטת השקשוקה המנהלת את כולנו. תמונת המראה של השיטה היא עודף משפטיזציה והבירוקרטיה הבלתי נגמרת המלווה את חיינו. כך נשמור על הקופה הציבורית. תקשיר רודף נוהל שמצטרף לפסקי דין אין סופיים. אך המרחב הציבורי נותר כשהיה. יש יותר בירוקרטיה, אך לא פחות שחיתות. להיפך. אלו תהליכים המזינים זה את זה ומחזקים אחד את השני. ככל שיש יותר חפיפניקיות, גדלה ההצדקה למשפטיזציה. זו מזינה בתורה שוב עודף חקיקה. השמירה על החוק לא מתחזקת, במקום זאת צומחת נורמה המתייחסת לחוק כהמלצה, במקרה הטוב. הדרישה לעסוק בשאלת הראוי חיונית לקיומנו כחברה, אלא שהמחשבה שניתן לדון בה כשכולם מדברים שפה שהפוכה לה מעלה את החשד לקצירת רווח פוליטי ולא לרצון לייצר שינוי אמיתי בדפוסי הערכים שלנו כחברה.
דיון בשאלת הראוי לא יכול לצמוח בשדה בו העיסוק סביב המותר תופס את מרבית האנרגיה. אלו שני זנים שונים הצומחים באקלים שונה. לאקלים משפטי יש את היתרונות משלו, אך הוא שונה מהאקלים החינוכי – ערכי. בעוד האחד אוהב סדר ומסגרת, השני צומח דווקא מתוך חופש ומרחב. התיאור עצמו של שני התחומים הללו כמנוגדים זה לזה חוטא בעצמו לאמת משום שהטענה המרכזית היא שיש וניתן לבנות מסגרת באופן שונה, כללים שאינם פורמליים וקשיחים במובנם הצר. הם קשורים למרחב שאיננו עסוק במה לא, אלא דווקא במה כן. על מנת לאפשר ל"שריר הראוי" להתחזק, יש לאמן אותו. שימוש יתר ב"שריר המותר או לא" הוא מתכון בטוח לניוונו של השריר המקביל – "שריר הראוי והנכון". כחברה עלינו להכיר בשונות והייחודיות של כל תחום, ולטפח את שני התחומים מתוך ידיעה ששניהם נדרשים, שניהם חשובים ולכל אחד מהם שיטת הפעלה שונה. היוזמה והחוצפה הישראלית אולי הספיקו כל זמן שהאלתור נדרש, אלא שגם אלתור מצריך שיטה, הוא לא רק כשרון.
הדרך הטובה ביותר לטפח את "שריר הראוי", עוברת במרחב הלא פורמלי. כל זמן שהמרחב הלא פורמלי מתפקד רק כחצר האחורית של העולם הפורמלי שולטים בו חוקי הג'ונגל. המרחב הלא פורמלי פועל בצורה זו לא משום שהוא לא מצליח להיות פורמלי, אין זה במקרה. הוא מבין שעל אף יתרונותיו העולם הפורמלי מבנה חוקים שמשאירים את כולנו במעגל האין סופי של חפיפניקיות, רגולציה ודיון צבוע בשאלה האם מותר. במקום להמשיך בסיבוב האין סופי הזה, יש לפרוץ את המעגל להעמיק ולפתח את השפה הלא פורמלית. כמו כל שפה, לא לומדים אותה ביום אחד. עולם תנועות הנוער הוא מופת לרחב בו קיימים מסגרת וחוקים, יש היגיון ויש סדר, אך סדר מסוג שונה מהסדר של העולם הפורמלי. סדר המאפשר לאמן את שריר הראוי. סדר שפועל בכלי עבודה המתאימים לו, כלים הנוגעים למשמעת פנימית ולא חיצונית, לאחריות ולהבנה. זהו סדר המאפשר למערכת החוקים לקבל משמעות ובכך להפוך לברית, ברית חברתית. חודש הארגון שתנועות הנוער הדתיות בעיצומו כעת הוא הזדמנות נפלאה לקריאה גם למערכות הציבוריות והפוליטיות, הבירוקרטיות והחינוכיות ללמוד מהמרחב הלא פורמלי ולאמן את השריר הכה נדרש לנו כחברה. הוא יכול להזכיר לנו כי ניתן לייצר חוק גם באופן אחר.
(המאמר פורסם בעיתון מעריב בד' כסלו תש''ף)
פרוייקט של''פ
בתנועה פועלים שני גרעיני של''פ אחד בבת ים ואחד בבית שמש .
בכל גרעין נמצאים קבוצה של חבר'ה שמיניסטים שעברו מביתם אל עיר חדשה ובה הם משתלבים בכיתות י''ב באחד התיכונים או הישיבות/אולפנות .
השל''פ מגיעים במטרה לפעול יחד עם הכוחות הקיימים בכיתה, בקהילה ובעיר כולה ולפעול יחד איתם בפעילות ערכית חינוכית הן בתוך בית הספר, הן בסניף והן בקהילה.
השל''פ היא תוכנית הדגל של חג''ס התנועה ,הוא פרויקט חברתי שפועל בעידוד ובשיתוף משרד החינוך ומטרתו ליצור ניידות חברתית ולהשפיע על הקהילה בה פועלים הגרעינים במספר מעגלים.
מדריכי גרעין
השנה התנועה החלה בתוכנית פיילוט, שמטרתה להצמיח את הגרעינים ע"י מדריכים בוגרים לגרעין החג"ס.
המטרה- הובלת הגרעין (שיל"ת, עברי ומבשר) בלימוד ושיח מעמיק. בירור סוגיות מרכזיות בחברה הישראלית. ובבירור תורני ורוחני נוקב ומשמעותי. לאור דרכה החינוכית של התנועה. בצורה עמוקה ורחבה יותר ממה שניתן בגיל הצעיר. מתוך אמונה שהכוח לשינוי נמצא באמת, בגיל הנעורים.
מה זה אומר מצויינות מקצועית בבית המדרש? מה אומר רף גבוה בשיעור חינוך? מהי מצויינות בסניפי המח"ר? מה בין יצירת רף לניתוק? איפה עובר הקו בין רצים עם הטובים לתנועה של כולם- בבחינת "כל העדה כולם קדושים".
הפרויקט כאמור התחיל בסניפים נבחרים ולאט לאט בשנים הקרובות עתיד לגדול הלאה.
שבת ארגון
השבת (פרשת וישלח) יציינו הסניפים ברחבי הארץ את שבת הארגון שעוסקת השנה בנושא 'ברית-עולם שמעבר למחויבות'
אנחנו מזמינים את כל הבוגרים להגיע לסניפים ולקחת חלק בארועי השבת .
חזקו חברים
פוגשים בוגרים
ראיון אישי: צביקה קמפה
ספר קצת על עצמך
צביקה קמפה, בוגר גרעין "שלומים" סניף מרכז, ריכזתי את סניף גיגי במשך כ- 7 שנים.
הייתי חבר הנהלה הארצית במחלקת מפעלים.
כיום אני גר בגבעת מרדכי ועובד בעמותת "עמינדב" שרות לאומי לבנות(שגם הוקמה ע"י תנועת הנוער "עזרא").
ההורים שלי הם "עזראים" במקור, אבא ואמא ילידי גרמניה (שם קמה תנועת הנוער "עזרא") אבי עלה לבד אחרי שאיבד את הוריו בשואה עם עליית הנוער לקיבוץ חפץ חיים ואמי עלתה לארץ עם הוריה, ובמסגרת השירות הלאומי הגיעה לקיבוץ חפץ חיים, שם הם הכירו, התחתנו ועברו לירושלים.
היה ברור בבית אז שהולכים לעזרא זה חלק מהDNA- בבית.
למדתי בבית ספר "דוגמא" בירושלים, בו כולם הלכו לבני עקיבא, אבל אנחנו היינו עם גאווה וכולנו היינו "עזראים".
הייתי חניך בסניף ירושלים מרכז.
עברתי את חבריא א' ב' ג' גרעין נח"ל, שרות צבאי יחד עם אותם חברים שהיו איתי מתחילת הדרך.
מרכז סניף מרכז בירושלים (הסניף היחיד שהיה באותה תקופה) היה מאיר גרוס, שלימים הפך להיות מזכ"ל התנועה.
אחרי הצבא, באחת השבתות הלכתי לכותל וניגשו אלי 3 חבר'ה ושאלו אותי האם אני מוכן לבוא ולרכז את סניף גבעת מרדכי. הקומונר המקורי של הסניף היה הרב יגאל קמינסקי שהוא היה אח"כ רבה של גוש קטיף, ומשום מה הסניף נסגר אחרי כמה שנים.
הייתי ממש אחרי השחרור מהצבא, זה היה בשנת תשל''ז, עד היום אני משתמש בסט חמשה חומשי תורה שקיבלתי מהמדריכים כשחגגנו שנה לסניף.
פרשת חיי שרה תשל''ז.
פעלנו בתוך מקלטים של בניינים בהתחלה עד שאחרי תקופה קיבלנו צריף ולימים את הסניף שקיים עד היום.
הייתי מרכז במשך בערך 7 שנים, אשתי אומרת שהתחתנתי עם ה"עזרא" לפניה, וזכיתי שכולם הגיעו לחתונתי.
הבן הגדול שלי היה חלק מהישב"צים שלנו (היום בן 40).
אחרי הקומונה עוד הייתי בקשר עם הסניף, עזרתי למרכזת בניהול קופת הסניף, כדי שלא תתעסק בזה לבד.
לאט לאט התפוגג הקשר, הפערים גדלים.. (אני כבר "זקן")
היום מעט מאוד מכירים אותי בסניף.
למה להיות קומונר שבע שנים, איך עשית את זה?
כשאתה עובד עם אנשים שטוב לך איתם , אתה תהיה איתם עד הסוף .
הקשר שהיה לי עם הצוות אז היה קשר מיוחד ואם חלקם אני בקשר עד היום. הייתי נפגש איתם בהפסקת הצהרים שלהם בישיבה,
הם למדו בנתיב מאיר ואני עבדתי באזור. מדברים על הסניף, נפגשים אח''כ בסניף וממשיכים.
הם היו חברה בכיתות י' שהמשיכו בהדרכה עד י"ב ועד הבגרויות.
אני מאמין שבעבודת צוות ניתן לעשות הכל.
איך בא לידי ביטוי החינוך העזראי בחיים שלך היום?
את החינוך אתה מקבל מהבית, את ההשלמות מהתנועה.
החברה והחברות שנוצרה ב"עזרא", זה דבר מיוחד במינו. אני עד היום בקשר רציף עם אנשים שהיו איתי מכיתה ד' כזכור עברנו יחד גם את הסניף גם את הצבא וגם את המילואים ואנחנו כולנו כבר בגיל פנסיה גרעין "שלומים" .
גרעין "שלומים" הוא גרעין שהתהווה בעזרא מכיתה ד' (בנות אז התחילו בכיתה ג' ובנים בכיתה ד'), לאורך כל שנות הלימודים, היסודי והישיבה התיכונית,
היה קשר מאד חזק , חלק מהפעילויות בסניף מגיל מסוים היו משותפות.
בזמן השרות הצבאי היינו במשך חצי שנה בקיבוץ שעלבים במסגרת של"ת (שרות ללא תשלום) ובאותה תקופה בנות הגרעין היו שם במסגרת השרות הלאומי והאווירה הייתה מיוחדת. (יש כמה זוגות נשואים בתוך הגרעין).
עד היום אנחנו בקשר, מדובר בקבוצה של 30 חבר'ה, אנחנו נפגשים עד היום באירועים, בר מצוות וחתונות (של הנכדים) ויש עדיין שיעור גמרא משותף פעם בשבוע שהתחלנו בשנת תשל"ב לעילוי נשמת חבר גרעין שנהרג באימונים במסגרת השרות הצבאי.
חוויה / סיטואציה / זיכרון חזק מהתנועה
יש חוויות שמחות ומדהימות, כל כך הרבה.. אני חושב שמה שזכור לי במיוחד זה הטיול צוות שעשינו. יצאנו באחד הקיצים לטיול בצפון, התארחנו אצל מדריכים מחיפה.
האווירה הייתה מיוחדת כל צוות ההדרכה בנים ובנות.
מהצוות אני זוכר את הישיבות מדריכים. חוץ משלושה תחומים - ביטחון, בטיחות ואחריות שעליהם לא הייתי מוכן להתפשר, הכל היה מסתכם בהצבעות.
לא הייתי צריך להעביר בעצמי, היינו מובילים הכל במשותף.
וכשהייתה מתקבלת החלטה - כולם עליה, במאה אחוז !
כשהייתה תקלה למישהו, תמיד הייתה התגייסות של כולם, עבודת צוות והערבות ההדדית שהיתה בנינו היא זו שהובילה אותנו. וזה גם גרם לי להישאר הרבה שנים מרכז.
היו גם חוויות פחות אופטימיות שאני זוכר,
באחד משבתות הארגון אחרי שסיימנו לנקות ולסדר אחד המדריכים לקח את החברה הביתה ונרדם על ההגה והם התהפכו, ב"ה ללא נפגעים.
דמות שזכורה לך
דמות שזכורה לי היא מאיר גרוס, שהיה המדריך של הקבוצה שלו בסניף מרכז, ואח''כ היה המרכז של הסניף.
ולימים מזכ''ל בתנועה והוא אדם מאוד משמעותי.
בעז''ה בגיליון הבא יתארח במדור מאיר גרוס .
בוגרים כותבים
לירן גרוס
רכז הדרכה, בוגר סניף אשקלון
אנו חיים בתקופה שבה ערך הבחירה הוא המקודש ביותר. אדם נולד וגדל לתוך מציאות שבה ניתן ואף צריך להטיל ספק בדברים הבסיסים ביותר (מגדר, זהות, לאום) ואף לנסות לשנותם בפועל תוך תמיכה גדולה מרוח התקופה.
אם נמשיל זאת לתקופות חייו של אדם, אנו בזמן כזה שניתן להגדירו כ'גיל ההתבגרות'. אם בילדות אדם רואה בהוריו דבר יציב וחזק, שני אנשים שצריך להקשיב להם ונקודת משען לכל חייו של הילד. אזי בגיל ההתבגרות, כאשר מתחילה להיות באדם 'דעת' והבנה הוא מתחיל למרוד בכל המוסכמות של הילדות, הוא כבר לא חושב שהוריו כל כך צודקים והוא כופר בהרבה הנחות יסוד שעליהם גדל בביתו.
במאמר מפורסם בגמרא למדנו שהתורה ניתנה לנו בכפייה:
"ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי [...] מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם" (שבת פח ע"א).
המהר"ל, בדבריו המפורסמים בספרו 'תפארת ישראל', פונה לכיוון אחר. לפי דבריו, התורה חייבת להתקבל בכפייה דווקא:
"אבל מה שכפה עליהם ההר – שלא יאמרו ישראל אנחנו קבלנו התורה מעצמנו, ואם לא היינו רוצים לא היינו מקבלים התורה. ודבר זה לא היה מעלת התורה, כי התורה כל העולם תלוי בה, ואם לא הייתה התורה היה העולם חוזר לתוהו ובוהו... (פרק יא)
לפי המהר"ל, משמעותה של הכפייה בקבלת התורה היא שהזיקה שלנו אליה איננה מבוססת על רצוננו החופשי, על הצורך הפנימי 'להתחבר' למצוות, אלא על מחויבות מוחלטת שאין בה לכאורה בחירה. העדפת הכפייה על הבחירה החופשית עשויה להישמע לנו לא מתאימה. אבל קודם לכן כדאי ללמוד גם את המשך דברי המהר"ל, שכן הוא נוגע בנקודה נפלאה – קבלת התורה בכפייה 'מחייבת' גם את הקב"ה באותה מידה, זוהי מחויבות הדדית שאי אפשר להיפרד ממנה.
וכך מוכח במדרש בפסוק ולו תהיה לאישה לא יוכל שלחה כל ימיו. כשבא הקדוש ברוך הוא לתת תורה על הר סיני כפה עליהם ההר כגיגית שיקבלו תורתו [...] להיות החיבור הזה הכרחי, וכל זיווג וחיבור הכרחי אין סילוק והסרה." (שם)
בין עם ישראל לבין הקב"ה נכרתה ברית עולמים, ובברית שני הצדדים מחויבים זה לזה: אנחנו מחויבים כי 'כפו עלינו', והקב"ה 'מחויב' לנו כי לעולם אנו בניו אהוביו. המהר"ל, שמסביר את עומק המחויבות שלנו לקיום התורה והמצוות, הוא גם זה שמדגיש את 'הכפייה ההדדית', ועומד על כך שברוך ה' זכינו לברית מוחלטת עם הקב"ה.
אם נחזור למשל שפתחנו בו נאמר, שעל פי המהר"ל ניתן להתקדם לשלב הבא בתקופת חייו של אדם. האדם הבוגר לרוב חוזר ו'משלים' עם הוריו, הוא מבין את חשיבותם בזהות שלו עצמו, הוא מבין את הערך שלהם בעצם קיומו, הוא חוזר ובוחר בהם מרצונו החופשי ורואה בהם מודל כמו שראה בהם כילד, רק הפעם זה נעשה מתוך פיכחון, הבנה ובחירה גדולה.
כך גם ביחסנו לקב"ה, היכולת להפוך יחסים של ביצוע מול תוצאה ליחסים של ברית תלויה ביכולת לבחור שלא לבחור, לחיות חיי ברית עמוקים. מרחבי האין-בחירה האלו מגדירים את מה שאנחנו, מאפשרים לנו מרחב גדול יותר לטעות וגם לגדול, להצטמצם אבל להתרחב לאין שיעור.
לחיות חיים של ברית זה לחיות חיים שהם מעבר למחויבות.
הרשמו לעלון שלנו
בואו ועזרו לנו להגיע לעוד בוגרים
חפשו אותנו בדף הפייסבוק של התנועה
נבנה באמצעות מערכת דפי הנחיתה של רב מסר