ספר קצת על עצמך

צביקה קמפה, בוגר גרעין "שלומים" סניף מרכז, ריכזתי את סניף גיגי במשך כ- 7 שנים.

הייתי חבר הנהלה הארצית במחלקת מפעלים.

כיום אני גר בגבעת מרדכי ועובד בעמותת "עמינדב" שרות לאומי לבנות(שגם הוקמה ע"י תנועת הנוער "עזרא").

ההורים שלי הם "עזראים" במקור, אבא ואמא ילידי גרמניה (שם קמה תנועת הנוער "עזרא") אבי עלה לבד אחרי שאיבד את הוריו בשואה עם עליית הנוער לקיבוץ חפץ חיים ואמי עלתה לארץ עם הוריה, ובמסגרת השירות הלאומי הגיעה לקיבוץ חפץ חיים, שם הם הכירו, התחתנו ועברו לירושלים.

היה ברור בבית אז שהולכים לעזרא זה חלק מהDNA- בבית.

למדתי בבית ספר "דוגמא" בירושלים, בו כולם הלכו לבני עקיבא, אבל אנחנו היינו עם גאווה וכולנו היינו "עזראים".

הייתי חניך בסניף ירושלים מרכז.

עברתי את חבריא א' ב' ג' גרעין נח"ל, שרות צבאי יחד עם אותם חברים שהיו איתי מתחילת הדרך.

מרכז סניף מרכז בירושלים (הסניף היחיד שהיה באותה תקופה) היה מאיר גרוס, שלימים הפך להיות מזכ"ל התנועה.

אחרי הצבא, באחת השבתות הלכתי לכותל וניגשו אלי 3 חבר'ה ושאלו אותי האם אני מוכן לבוא ולרכז את סניף גבעת מרדכי. הקומונר המקורי של הסניף היה הרב יגאל קמינסקי שהוא היה אח"כ רבה של גוש קטיף, ומשום מה הסניף נסגר אחרי כמה שנים.

הייתי ממש אחרי השחרור מהצבא, זה היה בשנת תשל''ז, עד היום אני משתמש בסט חמשה חומשי תורה שקיבלתי מהמדריכים כשחגגנו שנה לסניף.

פרשת חיי שרה תשל''ז.

פעלנו בתוך מקלטים של בניינים בהתחלה עד שאחרי תקופה קיבלנו צריף ולימים את הסניף שקיים עד היום.

הייתי מרכז במשך בערך 7 שנים, אשתי אומרת שהתחתנתי עם ה"עזרא" לפניה, וזכיתי שכולם הגיעו לחתונתי.

הבן הגדול שלי היה חלק מהישב"צים שלנו (היום בן 40).

אחרי הקומונה עוד הייתי בקשר עם הסניף, עזרתי למרכזת בניהול קופת הסניף, כדי שלא תתעסק בזה לבד.

לאט לאט התפוגג הקשר, הפערים גדלים.. (אני כבר "זקן")

היום מעט מאוד מכירים אותי בסניף.

 

למה להיות קומונר שבע שנים, איך עשית את זה?

כשאתה עובד עם אנשים שטוב לך איתם , אתה תהיה איתם עד הסוף .

הקשר שהיה לי עם הצוות אז היה קשר מיוחד ואם חלקם אני בקשר עד היום. הייתי נפגש איתם בהפסקת הצהרים שלהם בישיבה,

הם למדו בנתיב מאיר ואני עבדתי באזור. מדברים על הסניף, נפגשים אח''כ בסניף וממשיכים.

הם היו חברה בכיתות י' שהמשיכו בהדרכה עד י"ב ועד הבגרויות.

אני מאמין שבעבודת צוות ניתן לעשות הכל.

 

איך בא לידי ביטוי החינוך העזראי בחיים שלך היום?

את החינוך אתה מקבל מהבית, את ההשלמות מהתנועה.

החברה והחברות שנוצרה ב"עזרא", זה דבר מיוחד במינו. אני עד היום בקשר רציף עם אנשים שהיו איתי מכיתה ד' כזכור עברנו יחד גם את הסניף גם את הצבא וגם את המילואים ואנחנו כולנו כבר בגיל פנסיה גרעין "שלומים" .

גרעין "שלומים" הוא גרעין שהתהווה בעזרא מכיתה ד' (בנות אז התחילו בכיתה ג' ובנים בכיתה ד'), לאורך כל שנות הלימודים, היסודי והישיבה התיכונית,

היה קשר מאד חזק , חלק מהפעילויות בסניף מגיל מסוים היו משותפות.

בזמן השרות הצבאי היינו במשך חצי שנה בקיבוץ שעלבים במסגרת של"ת (שרות ללא תשלום) ובאותה תקופה בנות הגרעין היו שם במסגרת השרות הלאומי והאווירה הייתה מיוחדת. (יש כמה זוגות נשואים בתוך הגרעין).

עד היום אנחנו בקשר, מדובר בקבוצה של 30 חבר'ה, אנחנו נפגשים עד היום באירועים, בר מצוות וחתונות (של הנכדים) ויש עדיין שיעור גמרא משותף פעם בשבוע שהתחלנו בשנת תשל"ב לעילוי נשמת חבר גרעין שנהרג באימונים במסגרת השרות הצבאי.

 

חוויה / סיטואציה / זיכרון חזק מהתנועה

יש חוויות שמחות ומדהימות, כל כך הרבה.. אני חושב שמה שזכור לי במיוחד זה הטיול צוות שעשינו. יצאנו באחד הקיצים לטיול בצפון, התארחנו אצל מדריכים מחיפה.

האווירה הייתה מיוחדת כל צוות ההדרכה בנים ובנות.

מהצוות אני זוכר את הישיבות מדריכים. חוץ משלושה תחומים - ביטחון, בטיחות ואחריות שעליהם לא הייתי מוכן להתפשר, הכל היה מסתכם בהצבעות.

לא הייתי צריך להעביר בעצמי, היינו מובילים הכל במשותף.

וכשהייתה מתקבלת החלטה - כולם עליה, במאה אחוז !

כשהייתה תקלה למישהו, תמיד הייתה התגייסות של כולם, עבודת צוות והערבות ההדדית שהיתה בנינו היא זו שהובילה אותנו. וזה גם גרם לי להישאר הרבה שנים מרכז.

היו גם חוויות פחות אופטימיות שאני זוכר,

באחד משבתות הארגון אחרי שסיימנו לנקות ולסדר אחד המדריכים לקח את החברה הביתה ונרדם על ההגה והם התהפכו, ב"ה ללא נפגעים.

 

דמות שזכורה לך

דמות שזכורה לי היא מאיר גרוס, שהיה המדריך של הקבוצה שלו בסניף מרכז, ואח''כ היה המרכז של הסניף.

ולימים מזכ''ל בתנועה והוא אדם מאוד משמעותי.

 

בעז''ה בגיליון הבא יתארח במדור מאיר גרוס .