חפש:

מנהיגים

האזור המרכזי למדריכי ומגשימי התנועה
כאן תוכלו למצוא כל מה שאתם צריכים:
חומרי הדרכה, שאלות נפוצות, כלים ועוד ועוד.

בהצלחה גדולה!
התנועה כולה מאחוריכם!

שאלות ותשובות נפוצות

לכולנו יש שאלות בתפקיד שלנו וזה בדיוק המקום למצוא שאלות כאלה.
במקום זה נשתדל לענות על שאלותיכם בצורה רחבה ועמוקה.

יש לך שאלה?

חפשו כאן את שאלתכם, אם לא מצאתם רדו למטה בעמוד לאזור של “הכה את המומחה” ושלחו את שאלתכם! לאחר מכן נוסיף אותה למאגר במהרה!

לא נמצאה שאלה שחיפשת.
חזרו לאזור של "הכה את המומחה" ושלחו את שאלתכם!
  • שלום, אני מגשימה במקום בו חלק מהחניכים הם לא דתיים או מסורתיים (מועדונית) ואני מוצאת את עצמי נתקלת בסיטואציות רבות שאינן נעימות לי. אני מנסה ללכת בין הטיפות - מצד אחד אני לא רוצה להעיר ולצאת "נודניקית" כל הזמן, אבל מצד שני אלה העקרונות שלי..

    לפני הכל, חשוב לי להגיד כמה אני גאה במנהיגים ובמנהיגות שיוצאים מאזור הנוחות שלהם, מה'בועה' הסניפית, ויוצאים החוצה. כל הכבוד!
    אחלק את התשובה לשניים: מניעה ותגובה. רבות הפעמים שנתקלים מנהיגים שלנו (מדריכי מח"ר, של"פים) בהתנהגות שאינה מוכרת לנו מחיינו. אלימות מילולית (קללות), אלימות פיזית, נגיעות לא בכוונה בין חניכים למדריכות ולהפך. התשובה לכך היא מניעה. למה הכוונה? בכל מקום שאליו תגיעו סביר להניח שיש כללים, ואם לא – זה הזמן לקבוע אותם.. הדרך היא להציב גבולות מראש ולהימנע ממצבים של אי נעימות בצורה מכובדת אבל סמכותית. "בי לא נוגעים"; "לא מדברים ככה, לא לידי ולא בכלל". ותתפלאו, אבל הם יעריכו אתכם מאוד על אמירות כאלה. כתגובה חשובה מאוד העקביות. אם החלטתם על משהו שהוא קו אדום – תחליטו על דרכי פעולה ותגיבו כך כל הזמן, ולא רק אתם. הצוות צריך לשדר קו אחיד. אז לסיכום: חוזה, עקביות, וסמכותיות.

    בהצלחה!!

  • אני מדריכה של קבוצת עיינות ויש לי חניכה שכל הזמן נדבקת אליי, ממש לא עוזבת אותי לרגע. הצוות קוראים לה "הצל שלי" כי פשוט כל הזמן לידי. ניסיתי כמה פעמים לבקש ממנה בעדינות שתפסיק בלי לפגוע בה אבל שום דבר לא עוזר. אני ממש מתחילה להרגיש שהיא קרציה (סליחה) ושאני לא אוהבת אותה וזה עוד יותר מרגיז אותי – אני יודעת שזה לא בסדר אבל יש גבול לסבלנות שלי. מה אני עושה???

    קודם כל את ממש ראויה להערכה על הסבלנות שלך עד כה, זה באמת לא קל לשמור על רגישות וסובלנות כלפי תופעות מציקות של חניכים. נראה לי שיש לך פה פשוט קריאת "הצילו" של חניכה שלא יודעת איך לבטא את זה במילים, זיהוי נכון של המצוקה שלך יחד עם הצעדים הנכונים יוכלו לא רק לעזור לה במצוקה האישית שלה אלא גם להוביל אותה למסלול חיובי של שיתוף בלי להיות "קרציה".
    שלב ראשון – "בילוש": נסי קצת לחשוב יחד עם המד"שית, המרכזת, מדריכה אחרת שמכירה אותה ואולי אפילו להתקשר למחנכת שלה כדי להבין מה יכולה להיות המצוקה שלה. משהו בבית, בעיה חברתית ואולי אפילו טראומה אישית שחוותה. זה לא חייב להיות אירוע קיצוני, לפעמים אפילו דברים קטנים יכולים להיתפס אצלה כקושי עצום.
    שלב שני "מרשם" – אחרי שהגעת להערכה מה כנראה מטריד אותה נסי לחשוב איזו "תרופה" את יכולה לתת לה בלי לדבר איתה. למשל, אם זו בעיה חברתית – ליצור סיטואציה שחברות פונות אליה בטוב, אם זה דימוי עצמי נמוך – למצוא את הדבר שהיא כישרונית בו ולהעצים אותו וכן על זה הדרך...
    שלב שלישי "שיקוף" – אחרי שהתרופה מתחילה להשפיע לטובה קחי אותה לשחנ"ש טבעי בלי שהחברות ישימו לב למשהו חריג (בליווי הביתה או בדרך לסניף למשל) ואז תתחילי במעגלים מסביב לדבר איתה על הצלחות וקשיים סביב התמודדויות כאלו. הקשיבי לה, שתפי אותה בהתמודדויות דומות שלך או סתם של אחרים ותני לה עצות טובות.
    שלב רביעי "הכוונה" – אחרי כמה ימים קחי אותה לשיחה קצרה נוספת ותגידי לה שחשבת על השיחה הקודמת שלכן וחשוב לך להגיד לה שאת מזמינה אותה לבוא ולשתף אותה בכל קושי או הצלחה שלה. תגידי לה שאם היא מתביישת אז שתסכמו איזה סימון סודי ביניכם שהיא תעשה אותו ואז תמצאי זמן לדבר איתה כשיהיה מתאים. לבסוף תגידי לה שלא כדאי שכולן יראו שהיא כל הזמן לידך כדי שלא יקנאו, אז מספיק שהיא תעשה את הסימן ואת תסמני לה חזרה וזה הסוד שלכן.

    בהצלחה!

  • יש לי חניכה בקבצה שהיא שתלטנית ובנות נגררות אחריה, ולא רק זה היא גם צוחקת על בנות, מעליבה אותם וזה יוצר מצב שבנות רוצות לעזוב (וזה לא קבוצה גדולה..!) וכשמדברים איתה היא לא לוקחת את זה ברצינות. ולא נעים לנו לכעוס עליה, אבל פשוט אין לנו ברירה... מה אפשר לעשות??? תודה רבה!

    את מציגה בעיה מורכבת שמדריכים רבים נתקלות בה במהלך ההדרכה. בדרך כלל כאשר אנחנו פונים להעיר לחניכה ולדבר איתה אודות מעשיה, אוטומטית אנחנו בטעות מגיעים למצב של תוכחה. כיום קשה לנו לקבל תוכחות. לכל אדם. רובנו הגדול, במקרה הטוב: שומע את התוכחה, בולע, וממשיך הלאה עם שכנועים עצמיים שזה לא נכון. במקרה הגרוע, אפילו לא נסכים לשמוע. כדאי לזכור שזאת תכונה טבעית של האדם. ולכן חכמים מלמדים אותנו לא להשמיע תוכחה לאדם שככל הנראה לא יקבל אותה.
    אז מה כן אפשר לעשות? נשמע לי שאם השיחה תבוא ממקום טוב, ממקום אוהב ולא מהתכסחות ח"ו, יהיה לחניכה יותר קל לשמוע ולקבל את מה שאת אומרת לה. אני הייתי ממליץ לא לקחת את החניכה מיד לאחר מעשה ולהוכיח אותה על מעשיה, אלא דווקא לנסות למצוא זמן ומקום נעימים, להזמין את החניכה מראש לשיחה ידידותית. חשוב שהשיחה לא תהיה רק תיאורטית אלא גם תיתן לחניכה כלים להתקדם ולהשתפר. בשיחה הכללית כדאי אולי להדגיש לחניכה שאתן רואות בה תכונה מדהימה של מנהיגות, להזכיר כי אדם נולד עם כישרונות מולדים אך הוא מחליט לאן לקחת אותם ואיך להתקדם איתם בחיים.. כדי להוריד את זה למעשה, יש לקבוע עם החניכה תהליך עבודה. תהליך העבודה צריך שיהיה כתוב ושיהיה מקובל עליה, על מנת שתוכל לעמוד בו. נחשוב איתה ביחד אילו דברים כישרון המנהיגות שלה מאפשר לה לעשות במסגרת הסניף בצורה חיובית. ניתן לה אולי לבחור לעצמה תפקיד ונתנה את קבלת התפקיד בתפקוד החיובי שלה. לאחר שהתחלנו תהליך יש כל הזמן לתת פידבקים. כשהיא עושה משהו טוב, לפרגן לה בנדיבות, לא להתקמצן. כשהיא מתבלבלת, להזכיר לה בעדינות..
    בהצלחה!

  • אני מדריך ורציתי לשאול בנוגע להכנות למחנה. מה אתה מציע לי לעשות אם אני רוצה לעבוד במקביל ולמה אתם כל כך מתעקשים על זה שנצא אליהם?

    אפתח בחשיבות שאנחנו בתנועה רואים בכך שמדריכים עובדים, אני רוצה לחזק אותך בכך, ולהציע לך לדבר עם המעביד עוד בהתחלה ולומר שאתה מדריך ומתנדב וחלק מאחריות זו דורשת הכנה שלך לקראת פעילות הקיץ. כל מי שמעסיק נוער מבין את הייחודיות של כוח עבודה זה ומניסיוננו מעריך דווקא את מי שיודע לומר שיש לו אחריות נוספת, הדבר בדרך כלל מוסיף נקודות במיוחד אם מדובר בעבודה חינוכית. מדריך שיודע לקחת אחריות על חניכיו, ידע לעשות זאת גם בקייטנה. אם מודיעים על כך בזמן ומראש, כמעט תמיד ניתן למצוא לכך פתרונות.
    לעצם העניין, למדריך בשטח ישנה אחריות עצומה. חניכיו שהולכים אחריו תלויים בו הרבה יותר מאשר בסניף, הם רחוקים מהבית, נמצאים בסביבה זרה דבר שיוצר לא פעם לחץ וחששות. יש באחריות הזו משהו מדהים, אך על מנת להיות ראויים לזכות בה, צריך לעמול ולדעת שאנחנו אכן יכולים לקחת אותה.
    לשם כך, נדרשת הכנה. ההכנה מאפשרת להעביר את כל התהליכים החינוכיים עליהם הרחבנו בתחילת הדף. יצירת חוויה משמעותית, העמקת התהליך, גיבוש הקבוצה ואפילו בגרות מנטלית שמאפשרת לחניכים לצמוח ולגדול.
    כמובן, שמבחינה בטיחותית על מנת להוציא חניכים למסע או למחנה נדרשת אחריות הדורשת לימוד והכשרה. ממש כשם שחובש לא יכול לתת טיפול מבלי שעבר הכשרה, הוצאת חניכים לפעילות שטח דורשת הכשרה והכנה.
    אני גם שמח על השאלה משום שזו הזדמנות לומר כמה אנחנו מעריכים את העבודה שלך במהלך כל השנה, והדרישות שלנו מצוותי ההנהגה מגיעים מתוך הערכה זו, אנחנו רוצים ליצור לכם מסגרות פעילות ועשייה שימצו את הכוחות שלכם, את הכישרונות של החניכים ויהפכו את המחנות והמסעות לאירועים שזכורים לשנים רבות.

    בהצלחה!

  • הישב"צים אצלנו בלתי נסבלים! או שמורחים את הזמן או שמריצים את כל הנושאים בציניות ולא מטפלים בשום דבר ברצינות. החבר'ה כבר הפסיקו להאמין בצורך של הדבר הזה. איך עושים את זה נכון?

    ראשית, אני חייבת לציין שזו שאלה מורכבת, כיון שמניסוח השאלה אפשר להבין שאת/ה אחד המדריכים ולכן לא אתה מנהל את הישיבות. כמדריכים יש לכם השפעה קריטית על ההתנהלות בישב"צים אבל אי אפשר לקדם את זה בלי המרכזת כי היא זו שקובעת את נושאי הישיבה, את הקצב וכו'. לכן היא חייבת להיות שותפה לתהליך...
    אחרי שהבהרתי את קריטיות השת"פ בינך למרכזת אפשר להמשיך הלאה...
    דבר ראשון שיש להבין זה את המהות של הישב"צים. מצד אחד, ישב"צ זה לא דבר קדוש. אין באמת טעם להיפגש, כשאין תפוקה ויוצאים מהישיבה עם כוחות, רעיונות ומחשבות קדימה. מצד שני, אנחנו מצפים ורוצים שצוות ההדרכה ינהל את הסניף בצורה טובה, חינוכית וראויה, והמסגרת הכי בסיסית שלו היא ישב"צים. בלי ישב"צים אין ניהול תקין. לכן, אני מאמינה שצריך "להיאבק" על התוכן והמהות של המסגרת הזו, כלומר להתאמץ מאוד לקיים ישב"צים מעניינים, מקדמים וחינוכיים. ועם זאת, לא להילחם על המסגרת עצמה כשלעצמה.
    דבר שני, בישב"צ הקרוב צריך לבנות חוזה. חוזה זה מעין (1) תיאום ציפיות של מה רוצים שיקרה בישב"צים, מה הנושאים, מהי האוירה, מסגרת זמנים וכד'. ההבדל בין חוזה לתיאום ציפיות הוא שבחוזה צריך לקיים דיון רציני ואמיתי על (2) מה שהציפיות שלנו דורשות מאיתנו כצוות וכפרטים (3) ומה קורה אם אנחנו לא מצליחים לעמוד בדרישות שהצבנו לעצמנו... כן כן.. זה נשמע הזוי וקטנוני, אבל זה עושה סדר, מיישר קו בין כולם, והכי חשוב- מעביר את האחריות לכל אחד ואחת מהמדריכים. לדוג'- (1) הציפיה היא שתהיה אוירה רצינית, (2) זה דורש מאיתנו להגיע בזמן, (3) ואם מישהו מאחר אחרי רבע שעה הוא לא נכנס. כמובן שאפשר להחליט כל החלטה שהיא, הדבר החשוב הוא להגיע להחלטה משותפת, ולהיות מספיק קנאים לו מחד, וגמישים מאידך.
    זה הדבר הבסיסי.
    מעבר לכך, אוסיף בקצרה שצריך להוביל את הישב"צ שיהיה מגוון מבחינת המסגרות שקיימות בו- דיון חינוכי, קבלת החלטות ושיתוף במתרחש. המדד למה צריך להיכנס לבפנים ומה לא הוא: האם ניתן לעשות זאת בפורמט אחר? אם אפשר להודיע בסמס או לקיים דיון שטחי בוואטסאפ- אז שיהיה שם. אבל נושאים שצריך לדון עליהם באופן מעמיק או שדורשים מפגש של פנים אל פנים- הם הנושאים שצריכים להיכנס לישב"צ- כך הוא יהיה יעיל, איכותי ואפילו תחכו לו...

    בהצלחה!

  • שלום יהל! לא הבנתי מה הסיפור הזה עם ה'הדרכה שנה' באזור מר"ץ. אני רואה בעיקר בעיות עם זה...

    כמו כל שיטת הפעלה, יש גם לשיטה זו חסרונות ויתרונות, ובדרך שבחרנו להוביל את זה באזור מר"ץ אנחנו מנסים כמה שניתן לצמצם את החסרונות ולמקסם את הרווחים.

    קודם כל, נציג את הרעיון.
    בסיום כתה ט', יחסית בתחילת הכניסה לחג"ס יש לחץ גדול לקראת הכניסה לתפקידי ההנהגה בתנועה. הרעיון הוא להיכנס לתפקיד לשנה בלבד, ולקראת סיום השנה להחליט על התפקיד לכתה י"א וי"ב (גרעין סיני וקדם, בהתאמה). העיקרון הוא להחליט מחדש על התפקיד המתאים, כאשר כמובן ישנה האופציה להישאר באותו תפקיד – אם זה הדבר הנכון. חשוב לציין שהתהליך נעשה בדיבור ובשיחה, ולא מונחת משום מקום. ההחלטה תתקבל ע"י המדריך/המגשים והמרכזת.

    ועכשיו ליתרונות ולחסרונות:
    1. אוורור של הסניף. אני מאמינה שסניף צריך להיות מקום חי ודינאמי ולא מקובע. כאשר כל שנה מתקיימת עצירה בה חושבים שוב (והפעם גם בלי 'השערות' אלא לאחר ניסיון אמיתי בשטח), אפשר לקבל החלטות טובות ומדויקות יותר. אני רואה כל כך הרבה מדריכים ומגשימים שמרגישים 'תקועים' במקום שלהם שזה פשוט חבל.
    2. מיצוי פוטנציאל גבוה יותר. בהמשך לסעיף הקודם, לכל אחד מכם יש כישרונות, יכולות ורצונות. אני חושבת שהשיטה הזאת מאפשרת לכוחות שונים לבוא לידי ביטוי, וכן מעבר בין תפקיד נוכחי לתפקיד מאתגר יותר. אם כל אחד יתן מעצמו את רוב מה שיש לו גם אנשים בסניף יהיו יותר שמחים וגם הסניף ירויח כמובן.. (דוגמה טובה לכך קורית לצערי לא מעט פעמים בסניפי מח"ר- קורה לא פעם מצב שנכנס מישהו תותח להרים קבוצה אבל הוא פשוט לא מצליח.. ולעיתים קרובות לא רק מסיבות שתלויות בו.. לא פספוס?)
    3. תהליך חינוכי קצר טווח. נכון, זה אחד החסרונות הבולטים. התהליך החינוכי תחום בזמן קצר יותר, מה שעלול לפגוע באיכות התהליך. לכן, קיימת האופציה להישאר שנה נוספת. בכל זאת לפעמים קורים מקרים שהשנה הראשונה היא על הפנים ובשניה פורחים, ואז יש מקום לטעות. זה נכון, לעולם בשיבוצים יהיו טעויות. מהיכרותי וניסיוני, המדריכים שמשקיעים ממש בשנה הראשונה ובכל זאת נכשלים ואח"כ מצליחים הם בודדים...
    4. תהליך חינוכי ממוקד. זו קצת התשובה ההפוכה לסעיף הקודם. אנחנו מפסידים זמן בתהליך, זה נכון, אבל אנחנו הרבה הרבה הרבה יותר ממוקדים כשאנחנו יודעים שיש לנו שנה וזהו. אני מאמינה בכל לבי שכל אחד מהמנהיגים רוצה להצליח, והדד ליין מדרבן אותנו. שנתיים זה רחוק מדי..
    5. שיבוץ כל שנה את כל החג"ס. בלגן וכאב ראש... אין ספק.
    6. הורדת מתח בקרב המשתבצים. כאשר יודעים שלא תקועים עם התפקיד 'לנצח', אפשר להתייחס לכל הסיפור הזה הרבה יותר בקלילות ובפחות מתח.

    בהצלחה!

מדרכים / מרכזות?

מתי בפעם האחרונה ביקרתם לעמוד הפייסבוק שלנו?
היכנסו עכשיו עשו לייק והשארו מעודכנים

הכה את המומחה

הפרטים הם לצורך מיקוד במענה על השאלה בלבד ולא יפורסמו





תמיד הדהדה לכם בראש שאלה

עכשיו הגיע הזמן לשאול אותה!
שאלו את המומחה

מאפייני הגיל המודרך

כולנו עוסקים בחניכים, אבל בסוף חוץ מהעובדה שאנחנו לומדים כל הזמן איך להשתפר כמדריכים ואיך להוסיף תוכן, אחרי הכל גם יש שוני בגדול בקבוצה שאנחנו עסוקים בה. הדרכה בנירים מקבלת דגשים אחרים מהדרכה באורות ולכן כדאי לנו ללמוד על כל גיל. לפניכם האיפיון של כל גיל הדרכה.

קישורים שימושיים

נגישות

  • גודל פונטים

מקרא נגישות

לתאימות מלאה יש להשתמש בדפדפנים כרום ופיירפוקס
למעבר בין אלמנטים בדף לחץ על מקש ה - Tab, לחזרה אחורה לחץ על צרוף המקשים - Shift + Tab

בכלי נגישות זה ניתן לבצע מספר דברים

  • - להחליף צבעוניות של האתר במחלקת הצבעוניות
  • - להגדיל ולהקטין פונטים ללא שבירות עיצוביות
  • - להדגיש כותרות ולינקים בקו מתאר תחתון
  • - ניתן גם לעבוד מקלדת בלבד ולגלוש באתר
  • - ניתן להפעיל מסמך ללא עיצוב כלל
  • - ניתן לאפס הכול לברירת המחדל

ניתן להגיע למקומות עיקריים בקלות ע"י צירופי המקשים הנ"ל

  • ESC מאפס את האינדקס של המסמך ומציב אותו בתפריט ניווט מהיר
  • ALT + i – כיבוי והדלקת מידע זה
  • ALT + m – מעבר מהיר לתפריט הנגישות
  • ALT + s – מעבר לתפריט ניווט מהיר
  • ALT + 1 – חזרה לדף הבית
  • ALT + 2 – מעבר לתפריט הראשי
  • ALT + 3 – מעבר לתוכן המרכזי בעמוד
  • ALT + 4 – מעבר לחיפוש כללי
  • ALT + 5 – מעבר לדף יצירת קשר

במידה ועוברים בין דפים באתר המידע לגבי הבחירות שביצענו נשמר וממשיך עם הגולש אל הדף הבא